סירוב כניסה לישראל – חוקים ודרכי טיפול במסורבי כניסה

מסתבר שלא לכל אדם יש הזכות להיכנס בשעריה של מדינת ישראל. קיימים מקרים שבהם תסורב כניסתו של אדם לישראל והוא ייחשב למסורב כניסה.

אולי זה יישמע חריג ובלתי מתקבל על הדעת, אבל מתברר שהכניסה למדינת ישראל אינה אוטומטית. כאשר מבקרים, שאינם תושבי המדינה או אזרחיה, מגיעים לשערי הארץ להיכנס אליה למטרות שונות: ביקור, עסקים, לימודים עבודה וכדומה, הם עלולים להיתקל בפקיד גבולות אשר ימנע את כניסתם לישראל.

אלא שאין מדובר במדינת ישראל בלבד. המשפט הבין-לאומי מתיר לכל מדינה לקבל החלטה –האם לאשר את כניסתו של אדם לשטח שנמצא בריבונותה או לסרב לה?

מי אינו רשאי להיכנס לישראל, אלו מקרים קרו בעבר ומהו הטיפול האפשרי במקרים שכאלה?

• מאיר לנסקי נחשב למסורב כניסה – בתחילת שנות ה-70 החליט מאיר לנסקי, היהודי, לעלות לארץ. בשל עסקים לא חוקיים וכן בשל לחץ של ממשלת ארצות הברית שפתחה בחקירה נגדו, נמנעה עלייתו לישראל, לאחר שעתירתו לבג"ץ נכשלה והוא הוגדר כאדם ש"עלול לסכן את שלום הציבור".
• פיטר הונאם עתר נגד איסור כניסתו לארץ – כניסתו לישראל של העיתונאי הבריטי, פיטר הונאם, שעבד בעיתון "סאנדי טיימס", נאסרה בשנת 2004, בשל מערכת הקשרים שקיים עם מרדכי ואנונו.
• ישנם גם מקרים שכיחים יותר שבהם לא תותר אף כניסתו של בן הזוג  הזר של אזרח ישראלי. רוצה לומר, בני זוג שנישאו – בעוד שאחד מהם הוא אזרח ישראלי והשני תושב זר – ולא דיווחו בזמן לרשות האוכלוסין וההגירה על נישואיהם, נתונים לאפשרות סירוב כניסה לישראל של בן או בת הזוג הזרים, וזאת עד להסדרת המעמד לבן זוג זר וקבלת אשרת כניסה טרם, כאמור, הכניסה לישראל.

הסמכות לסירוב כניסה

במדינת ישראל, הסמכות לאשר או לסרב את כניסתו של המגיע לפתחה נתונה בידי שר הפנים וקצין ביקורת גבולות הפועל מטעמו, וזאת בהתאם לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

בתי משפט בישראל פסקו, לא אחת, כי שיקול דעתו של שר הפנים בנוגע להחלטה בדבר כניסה לישראל הוא רחב ביותר, והכלל הוא, כי אין לשום אדם שאינו אזרח ישראל, או עולה לפי חוק השבות, כל זכות להיכנס לישראל או לשהות בה ללא אשרה כדין, שניתנה לו על ידי שר הפנים, או מי שהוא הסמיכו לכך.

כאמור, לשר הפנים ולפקידיו נתון שיקול דעת רחב בהפעלת סמכויותיו על פי חוק הכניסה לישראל. זאת, בהתאם לעקרון הריבונות, שמכוחו יש למדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים להיכנס לתחומה, או להרחיקם כאשר אינם רצויים עוד.

בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, רשאי שר הפנים לאפשר לתיירים להיכנס לארץ, לקבוע תנאים למתן אשרה או רישיון ישיבה ולטפל בהארכה של רישיון ישיבה –לרבות קביעת המצאת עירבון כספי, ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת להבטחת תנאי שהייה בישראל. כל זאת, כצעד שנועד, למשל, להילחם בהגירה בלתי חוקית או כשמתקיים חשד כי המבקר בא במטרה לבצע עבירה בשטחה של המדינה.

יחד עם זאת, משרד הפנים ו/או רשות האוכלוסין וההגירה חייבים לעמוד בכללי המשפט המנהלי בשעה שהם מחליטים לסרב לבקשת כניסת אדם לישראל, ועליהם לוודא כי החלטתם נתקבלה מתוך שיקולים ענייניים תוך שהיא עומדת במבחני הסבירות והמידתיות.

כמו כן, חשוב להזכיר כי על הרשות המנהלית לקחת בחשבון גם שיקולים ואינטרסים אחרים, התומכים בעידוד התיירות הנכנסת לארץ, שיקולים כלכליים ותרבותיים, שיקולי מדיניות חוץ ושיקולים הומניטריים שונים.

באם הבסיס העובדתי והמשפטי, לאחר בחינת מכלול כלל הנסיבות, יצביע על כך כי ההחלטה המנהלית ניתנה בחריגה מסמכות או שהיא איננה עומדת בדרישות ובכללים של המשפט המנהלי – בית המשפט רשאי, ולעיתים אף יהיה חייב, לבטל את אותה החלטה מנהלית.

וכך נאמר על ידי בית המשפט העליון בפרשת געביץ: "אותה תפיסה גורפת הבאה לידי ביטוי בטיעוני המדינה, לפיה מכוח ריבונותה לא מוטלת על המדינה חובה משום סוג כלפי אדם בשל היותו זר אינה מקובלת עוד. דבר יום ביומו באים בפנינו ענייניהם של זרים אשר זכויותיהם הבסיסיות נפגעות. כך בין אם מבקש הזר להישאר בתחומה של המדינה מטעמים של "איחוד משפחות", בין אם מטעמי מקלט הומניטרי ובין אם מנסיבות ייחודיות אחרות.  בעידן הנוכחי הולכת וגדלה המודעות לזכויות האדם באשר הוא אדם ומדינות רבות כאשר הן דנות בהגבלות על הגירה מתמודדות עם בעיות הכרוכות בזכויותיהם של הבאים בשעריהן. שהייתו בישראל וזכויותיו של הזר נבחנות, איפוא, בהתאם לנסיבות עניינו הקונקרטיות. גישה זו משליכה מטבע הדברים על מערכת האיזונים המחייבת את רשויות השלטון, הנדרשות לאזן בין זכויותיו של הזר לבין אינטרסים ציבוריים נוספים, וביניהם האינטרס הציבורי בשמירת ריבונותה של המדינה לקבוע מי הם אלו אשר יבואו בשעריה (והשוו: בג"ץ 4542/02 קו לעובד נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, [פורסם בנבו] 30.3.2006); עע"מ 1347/07 סוק גורונג נ' משרד הפנים (טרם פורסם, [פורסם בנבו] 21.6.2007))."

סירוב כניסה לישראל – מה עושים?

נתקלתם בבעיה שכזו ולא מאשרים לכם או לקרוביכם או לכל אדם אחר שאתם קשורים אליו בעניין זה או אחר להיכנס לארץ? הדבר החשוב ביותר הוא שלא תנסו לטפל בעניין זה באופן עצמאי.

עליכם לגשת לעורך דין שמתמחה במשפט מנהלי ועוסק בהסדרת מעמד בישראל. טרם פנייה לעורך הדין מומלץ לוודא שאותו איש מקצוע שבחרתם מכיר היטב את אופן פעולתם של המשרדים הממשלתיים, שעוסקים בתחום זה.

הגשת ערר

הדרך הטובה ביותר לטפל במקרים של סירובי כניסה היא באמצעות הגשת ערר לבית הדין לעררים.

השלבים המקדימים להגשת הערר:

• פגישה או שיחה טלפונית עם עורך דין מהתחום לצורכי הערכה והיוועצות.
• מיצוי הליכים וחתימה על ייפוי כוח.
• בחינה נוספת של נסיבות סירוב הכניסה לישראל, לרבות בחינת פרוטוקול התשאול.

לאחר ביצוע השלבים המקדימים יש להגיש את הערר.

מה עוד חשוב לדעת בעניין סירוב כניסה לישראל?

הטיפול בנושא חייב להתבצע בצורה מידית ודחופה, מכיוון שלעיתים, מרגע קביעת סירוב כניסה לישראל על ידי פקיד ביקורת הגבולות, יכולות לחלוף כמה שעות בלבד, שבמהלכן עלול הזר להיות מגורש משטחי מדינת ישראל, ואז הצורך בערר יתייתר.

האמור במאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי.